<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תל"ב</h1>
<h2>דף מא.</h2>
[מו"ק כ', ע"א] ת"ר [קיים] כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל א"צ לכפותה אחר הרגל כלומר נהג אבילות [ג' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה] וחכ"א אפי' יום אחד ואפי' שעה אחת כלומר נהג אבילות אפי' יום אחד קודם הרגל ואפי' שעה אחת בטלה הימנו גזירת שבעה וכו' עד רבינא איקלע לסורא א"ל רב חביבא מסורא לרבינא הלכתא מאי א"ל אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת ופירש"י דהכי הלכתא דהלכה כדברי המיקל באבל וכ"פ רבי' יצחק אלפס דהכי הלכתא וכ"פ בפר"ח הלכך הלכה למעשה דהקובר את מתו קודם הרגל אפי' שעה אחת בטלה הימנו גזירת שבעה מיהו לענין רחיצ' אינו רוחץ אלא בצונן סמוך לערב דהא כך הוא לדידן שעה אחת קודם הרגל כמו לאבא שאול ות"ק דידיה שלשה ימים קודם הרגל ואמ' לעיל [י"ט, ע"ב] א"ר נחמיה בריה דרב יוסף אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי הכל מודים כשחל שלישי שלו להיות בערב הרגל דאסור לרחוץ עד הערב ופי' רש"י התם לערב רוחץ בצונן או ימתין עד חוש"מ וירחץ בחמין וא"ת הלא כמו שז' ימים מבטלים [גזירת] ל' כך ג' ימים מבטלין [גזירת] ז' א"כ כמו שמותר לגלח ביום שביעי ערב הרגל כך יהיה מותר ביום ג' לרחוץ בחמין ערב הרגל הא לאו מילתא היא דגילוח א"א בחוש"מ לכך התירוהו בערב הרגל אבל רחיצה דאפשר בחולו של מועד לא התירוהו בערב הרגל בחמין כ"א בצונן כדפירש"י. והא דנקט הכל מודים כשחל שלישי שלו בערב הרגל דאסור לרחוץ עד הערב פירש"י דה"ה אם חל רביעי שלו בערב הרגל והאי דנקט שלישי למעוטי שאם היה שני לאבלותו ערב הרגל שאסור ברחיצה אפי' בערב וה"ה אפי' לאחר הרגל עד מלאת שבעה ימי אבלותו דהשתא אין רגל מפסיקו. וכן פי' רבי' יצחק אלפס וזה לשונו אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב וה"ה אפי' ששי מ"ט דאכתי לא שלים אבילות דידיה אלא רגל הוא דמפסיק ליה אבילות הלכך אין מותר לרחוץ עד דעייל רגל וקיי"ל כותיה עכ"ל וממה שפירש דאין מותר לרחוץ עד דעייל רגל ש"מ שרוצה לומר שאסור לרחוץ לו בחמין עד חולו של מועד הלכך הקובר את מתו לפני הרגל וחל יום ששי שלו ערב הרגל או חמישי או רביעי או שלישי או שני או אפי' יום אחד או אפי' שעה אחת בכל אלה איזה שיהיה בטלה הימנו גזירת שבעה ומשתטף בצונן סמוך לערב אבל בחמין לא ירחוץ עד שיכנס הרגל וירחוץ בחוש"מ ונוהג גזירת שלשים ברגל. ונראה בעיני שמותר ללבוש כלים מגוהצים ברגל היכא שקבר מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל כדמסיק לקמן גבי קברו ברגל כי קא מבעיא לי לענין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל ופי' רבי' יצחק אלפס דהא אינו מגלח ברגל ורש"י פירש גילוח ותכבוסת נוהג ברגל דאסור משמע אבל ללבוש בגדים מגוהצין ה"נ דשרי שאל"כ דאסור היה לו לפרש איסור לבישת כלים מגוהצין כלומר שאסורים מחמת אבילות ולא היה לו לפרש גילוח ותכבוסת שאסורים מחמת הרגל לכל אדם שאינו אבל לבד מאותם ששנינו שמגלחין במועד דוקא ובשאלתות דרב אחאי בפרשת ואלה תולדות יצחק כתב אע"ג דהאי דלא מספר לאו משו' אבילו' הוא אלא משו' רגל אפ"ה עולה, ואי אסיר בכלים מגוהצין הרי יש דברי' שנוהגי' אותם מחמת אבילות אלא ש"מ דשרי ללבוש בגדים מגוהצים. וכבר עברו ימים שראיתי כתוב בשם גאון אחד וכמדומה אני בשם רגמ"ה זצ"ל שבערב הפסח מותר לרחוץ משעת שחיטת הפסח ודבר ברור לי שכך ראיתי כתוב אך שכחתי הענין על בוריו ונתתי לבי על הדבר אני יצחק בר' משה המחבר ונראה בעיני הלכה למעשה שכשחל שלישי או ששי שלו בערב הפסח או אפי' יום א' שלו ערב הפסח שמותר לרחוץ משעה שהגיע זמן שחיטת הפסח וראיה לדבר מפ' טבול יום במסכת זבחים [צ"ט, ע"ב] דפריך התם וסבר ר"ש אנינות לילה דרבנן והתניא ר"ש אומר אונן אינו משלח קרבנותיו מאי לאו אפי' בפסח לא לבד מפסח והתניא רש"א שלמים כשהוא שלם מביא כשהוא אונן אינו מביא וכו' עד אביי אמר ל"ק כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצו' פירש"י אביי אמר אידי ואידי ביום מיתה ולעולם אנינות לילה לר"ש דרבנן ודקתני בברייתא פסח אינו בא באנינות כשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דדרשינן ליה כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו לערב אלמא מייתי ליה אונן כשמת לאחר חצות דקדמה שחיטת פסחים לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ואכילת פסחים לא מעכבא עכ"ל רש"י זצ"ל והשתא אני אומר מה התם דרחמנ' מעטיה שלא להביא פסח כשהוא אונן אעפ"כ זמן שחיטת פסח דחיא ליה ומקריב אונן הכא דאבילות דרבנן אפי' ביום ראשון דהא קיי"ל מקצת היום ככולו [ואפי' את"ל] ביום ראשון שהוא מדאורייתא מ"מ לכל הפחות ביום שני מותר דהשתא אנינות דאורייתא מבטל ליה (אין) [זמן] שחיטת פסח אבילות דרבנן לא כ"ש אע"ג דהתם מסיק ומנא תימרא דשני לן בין קודם חצות לאחר חצות דתניא לה יטמא מצוה כו' ולא מיתוקמא [עיין שם וצ"ע] ושני (הכא) [רבא] אידי ואידי אחר חצות ולא קשיא כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו, לא שאביי חזר בו דנהי דלית לי' ראיה מן הברייתא מ"מ סברא טובה היא תריץ, ואפי' רבא לא פליג אדאביי מדלא קאמר אלא אמר רבא ומודה ליה בסברא דהבאת קרבן אלא שבאכילה מעכבא (וכדומה) [הוא] דפליגי ותדע דתנן [פסחי' נ', ע"א] מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין ומשמע בירושלמי אבל מחצות ואילך אסור מדאורייתא דמסיק התם בגמרא ירושלמי שם תזבח את הפסח אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה כהדא דתני להן אינש כי אמר (רב) יהוי עלי אעין וביכורין האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום פי' שכל זמן שאדם מביא קרבן הוי יום טוב שלו ואסור במלאכה וא"ת א"כ יהיו כל ישראל אסורין במלאכה בכל יום שהרי היו מקריבין תמידין א"כ בכל יום הוי י"ט הא לאו קושיא היא דהתם מסיק א"ר יונה אלין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל הן אם יהיו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה פי' אלא ש"מ שלוחו של אדם כמותו והא נמי דקיי"ל דיום הקרבת קרבן הוי יו"ט ואסור במלאכה הא נמי שני דכל השנה לא מתסרינן במלאכה שהתורה הוציאתו מזה הכלל דכתיב ואספת דגנך [ואם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין מי אוסף להן את הדגן] ומשמע התם דמדאורייתא אסור במלאכה ביום הבאת קרבן ועכשיו בזמן הזה אף על פי שאין פסח קרב [אולי חסר כאן] רוצה הוא לו"מר מאח"ר שה"יה ל"הם ד"גן ומש"מע ה"תם מדאורייתא אסור להם לעולם כמו כן אסור לעולם ובהכי מיישב רבי' יצחק בר אשר זצ"ל ההיא דתניא ס"פ בכל מערבין אר"א בר' צדוק אני (הייתי) מבני סנאב בן בנימין פ"א חל ת"ב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה פי' שהיה להם יו"ט לפי שהיו מביאין קרבן עצים כדתנן פרק בשלשה פרקים במסכת תענית [כ"ו, ע"א] גבי זמן עצי הכהנים והעם בעשרה בו בני סנאב בן בנימין שאף בזמן הזה היו נוהגים ביו"ט כמו כן לדידן בזמן הזה אנו אסורים במלאכה מזמן שחיטת הפסח מפני שיו"ט שלנו היה בזמן שביהמ"ק קיים שהיינו שוחטין את הפסח מעתה הואיל שהיו דוחים ת"ב אע"ג דלא מסתבר לומר בתענית מקצת היום ככולו כ"ש שנדחה אבילות ששייך בו לומר מקצת היום ככולו ואפי' ביום ראשון או לכל הפחות ביום שני לאבילתו שחל ערב הפסח שנבטל הימנו גזירת שבעה משהגיע זמן שחיטת הפסח אחר שהם היו מבטלים תענית וגם שבזמן שביהמ"ק קיים היו אסורין במלאכה מן התורה וכן נ"ל הלכה למעשה.
